לא נותנים גב

התכנון המקורי היה לנתח טקטית את אחד המשחקים החשובים בהיסטוריה של האדומים מתל אביב. ישבתי כרגיל דרוך מול המסך, ונאדה. אין יד מכוונת, אין שיטה, אין דפוסים. אז החלטתי לכתוב ולחקור בדיוק את זה, חקירה שהובילה אותי לטבלה אלטרנטיבית מסתורית, שחוזה עוד לפני העונה אילו קבוצות יאכזבו ואילו יפתיעו, בדיוק רב.

בסיומה של דרמה אדירה, נשרו אמש הפועל ת"א והפועל כפ"ס לליגה הלאומית.

גם מאבק האליפות הסתיים, ובליגה השישית בטיבה באירופה התרכזנו אמש במאבקי הירידה, שהתנקזו למחזור אחרון מותח ומורט עצבים. מצד אחד – הדרמה הייתה בשיאה, שלוש קבוצות שנאבקות במקביל על גלגל הצלה אחד, כשכל אחת הייתה מעל ומתחת לקו האדום; מצד שני, תשומת הלב המוגברת שקיבלו קבוצות התחתית חשפה את האמת העירומה: הרמה כאן בקנטים.

כשאני מנתח מקצועית כדורגל אירופי, הכל נורא קל. אפשר לראות בקלות את טביעת העין של המאמן, את השינויים הנעשים ממשחק למשחק ולפעמים גם במהלכו. הפרמטרים כולם ברמה גבוהה – למאמן יש רעיונות מעניינים וטובים שמתבססים על התכוננות מדוקדקת ליריבה והיכרות עם קבוצתו, והוא גם מצליח להעביר אותם בצורה טובה ומקצועית. המועדונים הגדולים מצוידים בעזרי אימון מקצועיים שעוזרים להם להמחיש רעיונות בצורה טובה יותר, ובנוסף – גם השחקנים עצמם ניחנים בהבנה טקטית מצוינת ומסוגלים ליישם את הוראותיו של המאמן בצורה הטובה ביותר. גם כשיורדים מעט ברמה, לצמרת ליגת העל שלנו, אפשר לראות את הניואנסים הקטנים, את הרצון ללמוד ולהתקדם. אך כשצוללים נמוך עוד יותר, אל קבוצות התחתית שמונחות תחת עדשת המיקרוסקופ, אנחנו נשארים עם מעט מאוד כדורגל מאורגן ומתוכנן. 

אהיה כן – לא ראיתי המון משחקים של הפועל ת"א, הפועל כפ"ס והפועל אשקלון העונה. השבתות שלי מוקדשות בעיקר לכדורגל מהליגה האנגלית או הספרדית, בתוספת משחקים של מכבי ת"א והפועל ב"ש. ובכל זאת, ראיתי מספיק משחקים כדי לקבוע שיש דבר אחד שמשותף לשלוש הקבוצות שהגיעו למחזור האחרון בסכנת ירידה – העדר יכולת טקטית. הנושא הזה, של טקטיקה בכדורגל הישראלי, מרתק אותי. תמיד תהיתי עד כמה מתוכננים המהלכים שאנחנו רואים מקבוצתנו האהובה בשבת, על מה עובדים באימונים. משיחות עם עיתונאים ומצפייה באימונים של קבוצות ליגת העל הגעתי למסקנות עצובות. רבים מהמאמנים שלנו הם "מורים לספורט". כלומר יש עבודה על כושר גופני כדי להגיע להישגים מסוימים, יש מעבר על טעויות נקודתיות של שחקנים או על סדר במערך, אבל כשמגיעים לתרגול של פוזשנים התקפיים, התחושה היא של "קחו כדור ושחקו". כמו במערכון הנפלא ב"אנחנו במפה" על מאמן האתלטיקה שמבקש מהקופצת שלו "פשוט לקפוץ יותר רחוק", כך גם אצלנו. כששדרת הקווים דיווחה בדקה ה-70 שיובל נעים דורש משחקניו "לא לספוג בשום מחיר!", המציאות עלתה על כל תוכנית סאטירה. המאמנים שלנו משחקים דרך האגף כדי ששחקניהם יגביהו את הכדור לרחבה ואולי יקרה משהו. הם מבקשים משחקניהם לבעוט מרחוק כי "אולי הפעם זה יצליח"; ההוראות הטקטיות שלהם לבלמים הן "שמרו יותר חזק!" (בחיי. המצלמה תפסה יותר מפעם אחת את יובל נעים צועק לשחקניו "רדו למטה", ממש כמו בשכונה). 

עכשיו, קל "להיתפס" על יובל נעים. הוא דמות צבעונית ומצחיקה, עם הצרידות שלו אחרי משחקים והכנות בראיונות שלאחר המשחק. ואפשר גם לומר "היי, טקטיקה שמקטיקה – הבחור מצליח". אך ראשית, מאמנים רבים לוקים בתסמונת המורה לספורט. להפיל את התיק על נעים לבדו יהיה לא-הוגן לחלוטין. מאמנים רבים בשתי הליגות הבכירות לא מייחסים חשיבות מספקת לפן הטקטי, כמו לדוגמה גיא לוזון, שבזמן שאימן את הנבחרת הצעירה במסגרת היורו הביתי ב-2013, הודה שהוא לא רואה טעם בהכנה לקראת היריבה, וספג על כך ביקורת גם בקדנציה שלו בסטנדרד ליאז'. אני יכול למנות על כף יד אחת את המאמנים הישראלים שבמשחקי קבוצתם ניכרת תוכנית משחק ברורה. אם נמשיך להציג את הפועל אשקלון כדוגמה, אז אפשר לראות בה מספר רעיונות בסיסיים – העברת הכדור לרודי חדד בהתקפות מעבר, על-מנת שינהל אותן; שימוש בדריבל לארוך של דוד מנגה כדי לפתוח שטח למגן, לחתוך את ההגנה בכדור מסוכן או לבעוט לשער, אך אלה בטלים בשישים. אלה שברירים, בדלים של רעיונות, ובעונה שלמה של אימונים ניתן להשיג מעט יותר מזה. 

רבות מדובר על מעמד המאמן. על החתרנות של המאמנים ש"יושבים בחוץ", היד הקלה על ההדק של בעלי הקבוצות, ההתערבות המקצועית שלהם בקבוצה. הכל נכון, אך מבלי להצדיק כל התערבות בשיקוליו של המאמן – אולי לתופעה הזאת יש הסבר? אולי יושב אלי טביב, רואה את המאמנים שלו לאורך שנים "נותנים כדור" לשחקנים שלהם או מבצעים עבודת סקאוטינג דרך הקלדת שמות ביוטיוב, ואומר לעצמו "אם הוא יכול, למה לא אני?". אם היריבים המקצועיים של איזי שרצקי לא משתמשים בהכנה טקטית ובניתוחי מידע כדי להתכונן למשחק, אז יתרונם כאנשי מקצוע מתבטל מולו, והוא יכול להרשות לעצמו להתערב למאמן בבחירת ההרכב.

כאמור – אני לא תומך בשום אופן בהתערבות של הבעלים בשיקולים מקצועיים. אני רק מנסה להצביע על אחת הסיבות בגינן התופעה המכוערת מתרחשת. דיברנו על החתירה של מאמנים מובטלים תחת מאמנים שמעמדם לא יציב, וזו בעיה נוספת: החילופים התכופים על הקווים. בין כל המאמנים של דרג הביניים מתבצעת רוטציה, כשמשחק הכיסאות כולל שמות כמו יובל נעים, יוסי אבוקסיס, אלי כהן 2X, ניר קלינגר, ראובן עטר, מנחם קורצקי, יוסי מזרחי, שלומי דורה. השמות בלופ הזה מתעדכנים ומשתנים אחת לכמה שנים, כשמאמנים נעלמים (אלי מחפוד, קשטן) או מתקדמים לדרג הצמרת (גיא לוזון, אלישע לוי). במחקר שפרסם עיתונאי "כלכליסט" אוריאל דסקל, נבדק שכדי לבנות קבוצה מצליחה יש לשמור על יציבות. על-פניו, כל ילד יודע ששחקנים ומאמן שרצים יחדיו יצליחו יותר, אך המחקר נועד לאושש את התיאוריה גם סטטיסטית. נוצר מצב מצחיק – קבוצות מצליחות שומרות על המאמן שלהם מכיוון שאין סיבה להחליפו, וכך הסטטיסטיקה נשמרת. קבוצות תחתית לא מרוצות מהתוצאות, אז מה הן עושות? מפטרות את המאמן, דואגות לאי-יציבות שמובילה כאמור לתוצאות לא טובות, ונשארות לא מוצלחות. אם בשוק המאמנים אפשר לתלות את התחלופה בחתרנות של מאמנים, מה תגידו על שוק השחקנים?

גם בגזרת הסגלים, ישנה רוטציה אצל שחקנים קבועים. אותם שמות עוברים מקבוצת תחתית אחת לאחרת לאורך שנים, כשפעם הם ניצלים מירידה ופעם נכשלים, אך תמיד עוזבים בקיץ לקבוצה הבאה, שתדשדש גם היא בתחתית הטבלה. אם אמרנו שיציבות=הצלחה, כדאי פשוט לשמור על השחקנים הבינוניים שלך, כדי לצבור את יתרון התיאום על-פני היריבות, לא? בעלי הקבוצות לא סבורים כך. מצורפת טבלת הרכישות של קבוצות ליגת העל בעונה האחרונה. שימו לב לשיאניות: הפועל ת"א, שנכשלה כישלון חרוץ. בני יהודה, שדיברה בפתיחת העונה על צמרת וסיימה עם חילופי מאמנים והינצלות לא קלה מירידה, וקריית שמונה, שלמרות סגל כשרוני ותקציב גבוה סיימה בפלייאוף התחתון וללא מימוש הפוטנציאל. בקצה השני של הטבלה? אלופת המדינה, הפועל ב"ש שהחליפה 20% בלבד מסגלה (שמונה שחקנים), לצד בני סכנין שסיימה עונה מצוינת בפלייאוף העליון; והפועל חיפה, שבניגוד לשנים עברו הבטיחה את הישרדותה עונה נוספת הרבה לפני תום העונה, והציגה לפרקים ארוכים כדורגל חיובי והתקפי. הבאות בתור הן מכבי ת"א ומכבי פ"ת. אם נלך לעונה שעברה (2015/16) שוב נמצא בתחתית הטבלה את הפועל ב"ש, לצד מכבי ת"א ובני סכנין (שסיימה במקום החמישי). שלוש הקבוצות החליפו תשעה שחקנים כ"א בלבד. בצמרת הטבלה השלילית שלנו ניצבות בגאון מכבי נתניה (שירדה ליגה), הפועל ת"א המתרסקת, בית"ר ירושלים (שהצליחה על-אף תחלופת השחקנים, בזכות בינגו ברכש בדמות חסוס רואדה, שכטר, אייבינדר ורוקאביצה); והפועל עכו, שירדה גם היא לליגת המשנה לראשונה מזה שבע שנים. 


 

לטבלה האלטרנטיבית הזאת יש אחוזי דיוק מדהימים: היא חוזה בכל עונה לאו דווקא את היורדות, אלא את המאכזבות. אלה שלא יעמדו בציפיות שהוצבו בפניהן, ויהיה מעניין לעקוב אחריה בסיום חלון ההעברות של הקיץ. 
בממוצע, קבוצות ליגת העל מחליפות בכל עונה 14 שחקנים. זה המון. בלי המשכיות על הקווים, בלי כימיה בין השחקנים על הדשא – קבוצות התחתית ימשיכו לדשדש, ימשיכו להילחם כנגד ירידת ליגה, רק בשביל להרוויח את הזכות להילחם בדיוק את אותה המלחמה בעונה לאחר מכן. המציאות, יחד עם הסטטיסטיקה, מוכיחים שכשמאמן ושחקנים לא מצליחים, הדבר הנכון הוא לא להחליף, אלא לתקן. הפועל אשקלון, בני יהודה – ראו הוזהרתן.

מאת : זיו להבי- נתחזק בינואר

הועלה ב : 14/5/2017

בטוח יעניין אותך גם

התעורר בזמן
הוא מוצא את הרשת כל 4.25 איומים בממוצע, מצליח ב- 75% מניסיונות הדריבל ומנצח ב- 50% ממאבקי הגובה. האם הוא שובר השוויון של הפועל באר שבע במאבק האליפות?
זה לא הגיל, זה התרגיל
מבין כל שחקני ליגת העל שרשמו מעל ל- 150 דקות משחק העונה, יוסי בניון מחזיק בממוצע הדקות הנמוך ביותר לכיבוש שער
המספרים הגרועים בקריירה
בפן ההתקפי, גל אלברמן כמעט לא מאיים על השער ומחלק מסירות מפתח. הגנתית, הוא מתקל באחוזי הצלחה נמוכים, מפסיד ב- 45% מהמאבקים ומחלץ מעט מאוד כדורים. צפו בנתונים של הקשר האחורי
עונה הבאה בצהוב-כחול?
שון גולדברג, אחד מהמצטיינים של בית"ר ירושלים נגד הפועל ב"ש (תיקל ב- 100% הצלחה וניצח ב- 70% מהמאבקים) , מחזיק עד כה העונה בנתונים סטטיסטיים מרשימים. צפו בפרופיל המלא של השחקן שמושאל ממכבי ת"א
GUESS WHO
מבין חמשת הקשרים שבחרנו להשוות (ריקן, באטוקיו, פרץ, גולסה ורודריגז), הוא זה ששיחק הכי הרבה דקות עד כה העונה. כאשר בחנו לעומק את הנתונים הסטטיסטים של כל החמישה, גילינו כי הוא זה שתורם הכי פחות בממוצע למשחק. יודעים במי מדובר?
עוגן הגנתי
כאשר הוא על המגרש (1329 דקות), בית"ר סופגת שער כל 83 דקות בממוצע. כשהוא לא (771 דקות), זה קורה לה כל 59 דקות. בנוסף, מבין שחקני ההגנה של הקבוצה הוא מחזיק בנתונים הסטטיסטים המרשימים ביותר. הוא מחלץ הכי הרבה כדורים בממוצע למשחק ורושם את אחוז הניצחונות הגבוה ביותר במאבקים. יש לנו תחושה שאתם דווקא תופתעו לגלות מיהו השחקן

תגובות